סמכות לדון בתביעה לביטול רישום חובות בגין דו"חות חניה

השאלה העומדת לדיון היא האם יש לחייב את הנתבעת לבטל את רישום החובות הרשומים על שם התובעת בגין דוחו"ת חניה שנרשמו לכלי הרכב שהיו בבעלותה של התובעת.

כללי:

התובעת היא חברה העוסקת בהשכרת רכב לנהיגה עצמית, וככזאת, צוברת חובות בשל עבירות חניה שמתבצעות ברכביה מעת לעת.

הנתבעת היא רשות מקומית, וככזאת רושמת דו"חות או ברירות קנס בגין עבירות חניה המבוצעות בתחומי העיר, בהתאם לחוקי העזר הנהוגים אצל הנתבעת.

דו"ח החניה ניתן בתחילה באמצעות הדבקה על שמשת הרכב, ומשלא שולם דו"ח ההדבקה, הוא נשלח אל בעל הרכב כהודעה ראשונה על עבירת חניה. בקשר לתובעת, מודיעה התובעת לנתבעת את שמו של שוכר הרכב, והנתבעת היתה מסבה את הדו"ח על שם שוכר הרכב.

לטענת הנתבעת, כנגד התובעת תלויים ועומדים 31 דו"חות חניה בגביה בסכום של 6,156 ש"ח. בפגישה שהתקיימה בין נציגי בעלות הדין התברר כי רוב הדו"חות נשלחו לתובעת בדואר רשום, וכן כי התקבלו אצל הנתבעת טופסי הסבת דו"חות ששלחה התובעת.

לטענת התובעת, הנתבעת לא הסבה את הדו"חות על שם שוכרי המכוניות, ולכן אין היא חייבת לשלם את הדו"חות.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כדלקמן:

1)       1)       מאחר ולא שולמו דו"חות החניה ולא הוגשה בקשה להישפט בתוך המועד הקבוע בחוק, שלחה הנתבעת הודעות תשלום חדשות על פי האמור בחוק. לתובעת נשלחו מכתבי התראה רבים, אך היא לא שעתה אליהם;

2)       2)       כל עוד נשלחות הודעות בפרקי זמן קצרים משלוש שנים, חובות החניה אינם מתיישנים;

3)       3)       מסמכי ההסבה הוחזרו לתובעת עקב אי צירוף תצהיר או מסמך אחר המעיד על האמור במסמכי ההסבה;

4)       4)       בסיכומים טענה הנתבעת כי אין לבית משפט השלום סמכות לדון בבקשה זו, אלא לבית משפט לעניינים מקומיים בפתח-תקוה, במסגרת ההליך הפלילי.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. הצדדים קבלו את הצעת בית המשפט לפיה יוגשו סיכומים בלא חקירת העדים על תצהיריהם, הסיכומים יסתמכו על החומר המצוי בתיק בית המשפט, ולאחר מכן יינתן פסק-דין.

דיון ומסקנות:

סמכות עניינית:

אמנם הטענה של סמכות עניינית נטענה רק בשלב הסיכומים, אך את טענת חוסר הסמכות ניתן לטעון בכל שלב של הדיון.

עניין דומה נדון בע"א 8080/99 נפתלי וקס ואח' נ. עיריית תל-אביב ואח' (לא פורסם), שם נאמר על ידי בית המשפט העליון כדלקמן:

"בפועל, בקשתם של המערערים מבית המשפט אינה אלא לקבוע כי הקנסות בהם חוייבו אינם חוקיים. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בהתנהלותם של המערערים עצמם. המערערים ביקשו מבית המשפט קמא, בבקשה אותה לא קיבל בית המשפט (בהחלטה עליה הם משיגים), לתקן את הסעדים הנתבעים בכתב התביעה שהגישו. לפי התיקון המבוקש, אמור היה להיתבע סעד הצהרתי- לפיו ההליך בו הוטל על המערערים הקנס המדובר בטל והגדרת העבירות הרלוונטיות כעבירות קנס נעשתה ללא סמכות. דברים אלה מחזקים את המסקנה כי תביעתם של המערערים עולה לכדי תקיפה ישירה של פעולות הרשות המנהלית. לאור הוראת סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, שנוסחו הובא לעיל, בקשת המערערים היא למעשה בקשה לביטול הרשעתם. אכן, אין להשיג על זכותם של המערערים לבקש את ביטולה של הרשעה, שלשיטתם נתקבלה בניגוד לחוק, אך לא נתברר לי ההגיון העומד מאחורי הגשת בקשה שכזו לבית המשפט האזרחי, שהרי אין לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי."

(עא 99 / 8080 נפתלי וקס נ' עירית תל-אביב [פדאור (לא פורסם) 05 (27) 559], עמוד 2)